ספרן. ספר. סיפור
ספרני המערך קוראים, מבקרים וממליצים
כך להישאר לעולם / יונה אלון. תשע נשמות, 2018
כנרת המר, מנהלת הספרייה לפילוסופיה, כותבת:
במשך למעלה מעשור היה יונה אלון יוצא בוקר בוקר מביתו שבבית הכרם, וצועד רגלית לספרייה הלאומית שבגבעת רם. היה יושב בספרייה ארבע-חמש שעות וכותב את מחשבותיו, את חוויות היום יום שלו, קורא קריאה מכוונת, ושב לביתו. הוא נהג לכתוב במחברות עבות. את המחברות הציב בתיבה בחדר השינה שלו. הן הצטברו לגובה 70 ס"מ. הוא כתב בפסקאות קצרות על חייו בהווה אבל מידי פעם היה מסתכל אחורה, ומשתף בכנות ובאיפוק בעברו. ברשימותיו עסק בכתיבה, באיזון בין גוף לנפש, במזג האוויר, בבריאות, באוכל, במוסיקה, בניהול מטלות היום יום (הקניות במרכול, שטיפת הכלים). בתפיסת האני שלו, ביחסים עם משפחתו, ידידיו ואנשי שירות. הכרת טובה ותודה שזורה ברשימות ליפה אשתו.
הספרייה בעולמו:
"כל אדם זקוק לעיר מקלט. אחד מוצא מקלט בבית הוריו, אחד על אי בודד. ואני מוצא מקלט כאן, בגלריה המבודדת במרומי אולם הקריאה הכללי שבספרייה הלאומית." עמ' 13
"רק כשאני לבד אני משוחרר ואמיתי בהתנהגותי. ולכן, אני מאושר כאן, בספרייה..." עמ' 58
"עכשיו אני בא בבוקר לספרייה, ראשון הקוראים באולם הקריאה. הספרנית שקועה בשיחה טלפונית עם ספרנית אחרת שנפלה למשכב. עוד אני ליד הדלפק הספרנית מדווחת לחברתה: "הנה יונה אלון בא". ועוברת בלבי המחשבה שכבודי במקומי מונח, ומקומי כאן, באולם, כמו מקומם של מדפי הספרים: אני רהיט קבוע ויציב." עמ' 75
הנאת האוכל הפשוט:
"הפתעת היום: לָבָּנֶה עם זעתר ושמן זית. אני מורח את הלבנה על החלה, וצפוי לי טעם גן עדן: חמוץ, חריף, עם רכות החלה המצופה גרגרים קטנים." עמ' 112
הוא שואל את עצמו לגבי ערך הכתיבה שלו: "פתאום תופסת אותי חולשת דעת. למה מי אתה? ...מי אמר לך שאתה מישהו, ומה שאתה עושה שווה משהו? מי לידך יתקע שיש ערך כלשהו לכתיבתך? אני חושב. אחר כך עונה: אין שום ערובה לשום דבר. ייתכן שמה שאני עושה הוא רשימות תחזוקה של אדם זקן, לשם בריאות נפשו. אז למה היומרה? לכל היותר אוכל לומר שיש לי מסגרת. שאיני מעביר את ימי בשינה. אני קם, חושב, עושה, מאזן את הנפש..." עמ' 45-46
אוריאל קון, עורך ומו"ל ההוצאה "תשע נשמות" ראה את ערכן של המחברות, והוציא מתוכן ספר זה. זהו ספר המקור הראשון שיצא בהוצאה. עד אליו יצאו תרגומים בלבד.
מדברי אוריאל קון באחרית הדבר לספר: "הוא לא רצה להתרחק מכתיבתו, ולכן שמר עליה בקרבת מקום. הוא חשב על הכתיבה בכל לילה ורצה לקום בבוקר כדי לבוא במגע אתה. וכאן אני שואל, חברות וחברים: מהו חלומו של מוציא לאור אם לא מפגש פתאומי עם תיבה מלאת מחברות שבתוכן שנים-עשר אלף עמודי טקסטים מעוררי תיאבון?"
אצטט עוד משפטים מאוריאל קון שתופס בעיניי את מהות הדברים: "הספרות שלו נמצאת... על החבל הדק בין היומן או רשימת הזיכרונות ובין עיבודם של החיים בכתיבה".
"יונה אלון משיג את איכות הכתיבה הזאת לאחר ארבעים שנות כתיבה, קריאה והתנסות: "אימון פיזי" ובלתי פוסק של כתיבה שלא נועדה אלא להתקדם בזיקוקה".
נסיים ברשימה שמופיעה בעמודים 76-77 על משפחתו הגרעינית:
"יפה חוצה עכשיו את העיר לאורכה ולרוחבה בדרכה הבייתה מהכירופדיסטית. עופר יושב בבית קפה וקורא עיתון לפני צאתו לעבודה במשמרת הצהריים. נועם ספון בבית כשם שאני ספון בספרייה... הנכדות צומחות בגן הילדים. אלה הנפשות הקרובות לי, שבשלומן לי שלום".
מי שראה תמונה של יונה אלון במרשתת מבין שהוא הוא האיש שמופיע באיור היפה שעל כריכת הספר. הולך עם תיק הצד שלו בעונת הסתיו בשביל העולה לספרייה הלאומית.
רוצים לקרוא את הספר?
הספר נמצא לעיון והשאלה בספריות המערך
מוזמנים לכתוב לכנרת משוב על ההמלצה:
Kineret.Hammer@biu.ac.il
